<h1>סמ"ג עשין סימן קס"ד</h1>
<h2>דף ו:</h2>
כתוב בסוף פרשת בהר את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו ותניא ביבמות פרק קמא (ו' ב') לא ממקדש אתה ירא אלא ממי שהזהיר על המקדש ומה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם, אף כשהוא חרב. ואומר שם איזהו מורא מקדש לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו ולא בתרמילו ולא במנעלו וגרסינן בירושלמי (ברכות דף ס"ז ב') ולא במעות הצרורות לו בסדינו ובפונדתו מבחוץ ולא באבק שעל גבי רגליו, ולא יעשנו קפנדריא כלומר (ס"ב ב') אדמקיפנא אדרי איעול בהא שיעבור דרך שם לקצר הילוכו, ולא ירוק שם מקל וחומר מלבוש שק שכתב אפילו המלך בשר ודם (אסתר ד' ב') כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק (ברכות ס"ב ב').
<h2>דף ז:</h2>
נחזור לסדר המשנה (כלים פ"א מ"ח—ט'), הר הבית מקודש הימנה שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם, ומותר להכניס המת עצמו להר הבית ואין צריך לומר טמא מת שהוא נכנס לשם, החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמאי מתים ובועלי נדות נכנסין לשם, עזרת נשים מקודשת מן החיל שאין טבול יום נכנס לשם ואיסור זה מדברי סופרים אבל מן התורה טבול יום מותר ליכנס במחנה לויה כדאיתא ביבמות (ז' ב') וטמא מת שנכנס לעזרת נשים אינו חייב חטאת, עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם וטמא מת שנכנס לשם חייב כרת, עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה ולשחיטה ולתנופה, בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסין לשם, ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח שאין נכנסין לשם אלא רחוץ ידים ורגלים, בית קדש הקדשים מקודש ממנו שאין נכנסין לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים ובשעת [ה]עבודה (ע"פ רמב"ם בית הבחירה פ"ז הל' ט"ו—כ"ב).
